פסק-דין בתיק ת"ק 40264-05-11

1.         תביעת התובע היא לחייב את הנתבע לשלם לו סך שך 13,159 ש"ח - שהוא מחצית מעלות הקמת גדר שהקים התובע בשנת 1999 - גדר המחלקת את המקרקעין לשניים - שלו ושל הנתבע.

            הסכום אותו תובע התובע בתביעה זו, הוא תוצאה של הערכת עלות הבנייה אותה ערך מהנדס בהתאם לספר מחירים, נכון לשנת 2010, לרבות חומרים ועבודה בעלות כוללת של 26,318 ש"ח.

            התובע סבור, שהנתבע חב בתשלום מחצית עלות בניית הגדר, משום שהוא נהנה ממנה ועושה בה שימוש ובנוסף לכך, מעלה התובע הטענות העיקריות הבאות, שיש בהן - לדעתו - כדי להצדיק חיוב הנתבע בסכום הנתבע בתביעה זו:

            א.         מספר שנים לאחר שהסתיימה בניית יחידת הדיור והגדר על המקרקעין, בנה הנתבע יחידת דיור על המקרקעין ובשלבי סיום בניית השלד, התוודע לו התובע.

                        בפגישה שנערכה בין התובע ובין הנתבע, ביקש התובע מהנתבע להשתתף עמו בעלות בניית הגדר המשותפת והנתבע התחייב בפני התובע לשלם לו מחצית עלות בניית הגדר כאשר תסתיים בניית השלד והגדרות והנתבע אף התחייב להודיע לתובע על סיום בניות אלה.

            ב.         הזמן חלף עבר לו והיות והנתבע לא יצר קשר עם התובע ומאחר ונודע לתובע, שהנתבע סיים זה מכבר את שלבי בניית השלד והחל בשלבי גמר הבנייה, התקשר התובע אל הנתבע והתובע נענה בדחייה ובזלזול, תוך שהנתבע התכחש להתחייבותו ולחובתו לשלם את מחצית עלות הגדר.

2.         הנתבע סבור, שיש לדחות תביעת התובע על הסף, הן מפאת טענת התיישנות בתום 7 שנים מיום היווצרות העילה, הן בשל היות התביעה תביעה קנטרנית, משוללת כל אחיזה במציאות, נעדרת ראיות והן בשיהוי הרב בה נקט התובע בהגשת התביעה.

            בנוסף לטענות סף הנ"ל, טוען הנתבע, שגם לגופו של עניין יש לדחות את תביעת התובע - זאת לאור הטענות העיקריות הבאות:

            א.         א)         לעניין ההתיישנות טוען הנתבע, שהבנייתה הלכאורית של הגדר בוצעה בשנת 1999 - מועד היווצרות העילה - ומאז עברו 12  שנים. כמו כן, נקט התובע בשיהוי מופקע בפתיחת הליכי המשפט ובגין שיהוי זה, יש לראות את התובע כמי שוויתר על דרישת התשלום וכמי שמושתק מלהעלות כל טענה בעניין.

                        ב)         גם אם יטען התובע, שהתביעה לא הוגשה, משום שלא ידע מי הנתבע - הרי שטענה זו, כשלעצמה, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות המאפשר לתובע לנקוט בהליכים בחלוף 12 שנים ממועד בניית הגדר.

                        ג)          התובע לא עשה פעולה סבירה כדי לפנות לנתבע במועד הרלוונטי - זאת משום שפעל כך מלכתחילה כדי למדר את הנתבע מבניית הגדר.

            ב.         לגופו של עניין מעלה הנתבע הטענות הבאות:

                        א)         הנתבע מכחיש את היות התובע הבעלים של המקרקעין הנזכרים על ידו והתובע גם לא הוכיח, שהגדר נבנתה על גבול בין מקרקעין שכנים והתובע לא צרף ראיה כלשהי הקושרת אותו אל המקרקעין נשוא תביעה זו.

                        ב)         הנתבע אף מכחיש בנייתה של הגדר או יחידת הדיור ועיתוי הבנייה. כמו כן נטען, שלא התקיימה פגישה כלשהי בין הצדדים ולא הייתה דרישה של התובע לתשלום וכך גם לא הייתה כל התחייבות של הנתבע. הנתבע גם מכחיש את חובתו לשלם וכן מכחיש את ההנאה והשימוש בגדר ושבגין כך עליו לשאת בהוצאות שימוש.

                        ג)          הנתבע גם מתייחס לשאלת "בעלות ושימוש" כפי שזה מוגדר בסעיף 49 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") וטוען, שלאור האמור בסעיף זה, אין עליו להשתתף בהוצאות הקמת הגדר, אלא בהוצאות אחזקתו בלבד.

                        ד)         הנתבע מכחיש את הערכת שווי בניית הגדר שנערכה, שכן אין - לדעתו - כל קשר בין הערכה שנעשתה בשנת 2010 עם עלות גדר שנבנתה בשנת 1999.

3.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שהובאו בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה, שאם לילך על פי דין ועל פי מידת ההוכחה החלה על כל אחד מהצדדים, מקבל אנוכי את טענת הנתבע, שהתובע כלל לא הוכיח שהוא הבעלים של המגרש הידוע כגוש 7727 חלקה 158, שכן כאשר עסקינן בתביעה שבמקרקעין, על התובע להוכיח בעלותו באותם מקרקעין ואילו במקרה שבפני לא צרף התובע אף מסמך כדי להוכיח בעלותו.

            לעומת זאת, צרף הנתבע נסח רישום לכתב ההגנה - נסח עדכני מיום 2.8.11 המתייחס לגוש 7727 חלקה 158 ושמו של התובע כלל לא מופיע כבעלים ו/או כחוכר ו/או בכל צורה שהיא.

            לכן, רק מבחינה זאת - דין התביעה להידחות.